לפני כמה שנים, בערב שבת אחת, הלכתי לקנות בקיוסק פיצוחים ופרחים לשבת. הקיוסק היה עמוס בקונים ובעל הבית עמד שם בין הקונים והמוכרים וניהל את העניינים ביד רמה. לאחר חשבון הוא הודיע לי שמחיר הקניה הוא 25.5 ₪. הסתכלתי בארנק וראיתי שיש לי שטר 100 שקלים ועוד 24.5 שקלים במטבעות. שאלתי אותו מה הוא מעדיף לקבל, את השטר של 100 שקלים ולתת לי עודף או לוותר על שקל ולקבל 24.5 שקלים. לקח לו פחות משניה לוותר על שקל ולקבל 24.5 שקלים. מאז חזרתי על הניסוי הזה עוד כמה פעמים. לא כל המוכרים העדיפו לוותר. חלקם העדיפו את המחיר המדויק. שכירים היו בעלי מרחב תמרון קטן יותר אולם ההעדפה של מוכרים לקבל כסף קטן חזרה ונשנתה לפעמים גם במחיר של אובדן רווח כזה או אחר.
בוא נעשה את החשבון שלו. הוא יכל לקבל שטר של מאה ולהחזיר עודף של 74.5 שקל או לקבל עוד 24.5 ולאבד רווח של שקל אחד. למעשה השאלה הייתה מה הוא מעדיף יותר – 99 שקל בקופה במטבעות ובשטרות קטנים (50,20,10,5,1,0.5,0.1) או רווח של שקל אחד יותר. אנחנו יודעים שהוא העדיף 99 שקל בקופה במטבעות ובשטרות קטנים על פני רווח של שקל אחד. מדוע? הניסיון מראה כי לקוחות מוכנים לוותר על עסקה אם הם לא מקבלים עודף על סכום הכסף הגדול שהם נותנים[1] – הם מצפים לעודף שלם על התשלום שלהם – וכדי לשמור על האפשרות להשלים עסקה עם אותם לקוחות המוכר זקוק לכסף הקטן בקופה שלו שיאפשר לו לעשות איתם עסקה. כאשר לקוח משלם למוכר עם שטר כסף גדול המוכר מוכר לו לא רק את המוצר אלא גם כסף קטן שמשלים את ההפרש בין ערך שטר הכסף הגדול לשווי המוצר עצמו[2]. המוכר זקוק לכסף הקטן בשביל אותם לקוחות. אם הוא יקבל ממני את השטר של 100 שקל הוא ירוויח עוד שקל אבל יהיה לו פחות כסף קטן בקופה והוא יאבד לקוחות עתידיים. אם הוא יקח 24.5 ש"ח הוא יאבד שקל עכשיו אבל יהיה לו יותר כסף קטן בקופה ללקוחות עתידים. ניתן להציג את הדילמה של המוכר כך: מצד אחד עומד הרווח העכשווי, מהצד השני עומד תוחלת הרווח העתידי מאותן עסקאות. אם תוחלת הרווח העתידי מאותן עסקאות גבוהה יותר מהוויתור על הרווח העכשווי הוא יבחר לוותר על הרווח הנוכחי כדי להשלים את אותן עסקאות.
במה תלויות העסקאות העתידיות שלו? בכמות המטבעות הקטנים שיש לו בקופה שיאפשרו לו לתת עודף ובפיזור של הלקוחות העתידיים שירצו את העודף הזה (מה שמכונה נזילות). אם הניסיון מראה שהולכים להיות הרבה לקוחות עתידיים כאלו עדיף לו לשמור על כמה שיותר מטבעות קטנים בקופה כדי להבטיח שתוחלת הרווח העתידית תמומש. אם יהיו מעט לקוחות (החנות כבר לפני סגירה ואין הרבה לקוחות) תוחלת הרווח יורדת ועדיף לו לממש את הרווח העכשווי ולוותר על הרבה מטבעות קטנות בקופה.
אולם בוא נשאל על הלקוחות העתידיים. טענו שהלקוחות העתידיים קונים לא רק את המוצר אלא גם כסף קטן וכאן ניתן לשאול מדוע יש להם ביקוש לכסף קטן? התשובה הברורה היא כי הוא מאפשר להם עסקאות עתידיות עם מוכרים עתידיים. שוב התועלת מהכסף נגזרת מעסקאות עתידיות שהכסף הזה מאפשר להשלים שבתורו נגזר מהפיזור של לקוחות עתידיים. נסתכל על פיזור הלקוחות כעל גרף שבו הקודקודים הם לקוחות והכסף הוא הקשתות שבין הקודקודים. אם יש הרבה קודקודים המחוברים לקשתות התועלת של הגרף עולה כיון שההסתברות להשלים עסקה עולה ולכן תוחלת התועלת או הרווח עולה ביחד איתה. אולם הסיכוי להשלים עסקה עולה אם גם מבחינת הקודקוד הנגדי יש תוחלת דומה של רווח את תועלת. כלומר אם תוחלת הרווח שלי כקודקוד בגרף תלויה במספר הקודקודים בגרף (N), הסיכוי לזה תלוי בקשר של אותו קודקוד עם שאר הקודקודים. אם מבחינתו כמות הקודקודים נמוכה מידי הסיכוי להשלמת עסקה עתידית יורד ואיתו גם הנכונות שלו לקבל את הכסף. כלומר, ערך הכסף נגזר לא רק מכמות הקודקודים שאני מחובר אליהם אלא גם מכמות הקודקודים שכל קודקוד מחובר אליו (N*N(t+1)). זה נכון גם לעתיד ולכן ניתן להמשיך את התהליך באופן מעריכי עם הכנסת מקדם זמן כל שהוא. פונקציית התועלת של כסף אם כן היא מעריכית בהתאם לגודל הגרף וכמות הקודקודים בו. ככל שכמות הקודקודים עולה, כך התועלת עולה באופן ישיר לכל הקודקודים.
כסף לפי זה הוא סוג של מוצר רשת. כלומר מוצר שהתועלת שלו עולה ככל שמספר הקדקודים שלו עולה. אילו מוצרי רשת אנו מכירים? כבישים, התועלת שלנו מכבישים עולה ככל שרשת הכבישים שלנו מחוברת ליותר נקודות. כביש מקומי בלבד לא שווה את ההשקעה. מערכת כבישים המחברת את כל המדינה זה עניין אחר. כאן ההשקעה בהתחברות לרשת תחזיר את ההשקעה מהר מאד. אילו עוד מוצרי רשת אנו מכירים? תקשורת אבל גם שפה. שפה כמו אנגלית המחברת אותנו לכל העולם תעניק לנו תשואה גבוהה יותר מאשר שפה מקומית. מסיבה זו למרות שאנו חיים בעברית אנו טורחים ללמוד שפה בין לאומית שתחבר אותנו לשאר הקדקודים בגלובס. גם כסף שייך למשפחה המכובדת הזו וגם בכסף ככל שיותר קדקודים יהיו מחברים כך התועלת ממנו תהיה רבה יותר.
קודם קיבלנו שהפונקציה של רשת היא מערכית. אם נגזור את הפונקציה המעריכית הזו עדיין נקבל פונקציה דומה למדי העולה ביחס לכמות הקודקודים. מכאן ניתן להבין מדוע במרחב בין לאומי החופשי שבו אין כפיה מדינית על סוג הכסף שנבחר משתלט סוג כסף אחד ויחיד ודוחק את שאר המטבעות מהמחזור. ברגע שכמות הקודקודים כל כך גבוהה התועלת מהרשת היא עצומה וקשה להפיל אותה.
אם נחזור לנוסחה שבנינו אז את העסקות העתידיות ניתן לסמן כפונקציה שאחד ממרכיביה הוא הכמות של האנשים בגרף שממנו נגזר הפיזור של העסקאות העתידיות ואת תוחלת הרווח כולה כצד הביקוש של הכסף. ומה עם הצד של הוויתור על הרווח העכשווי? המוכר ויתר כאן על הנאה מיידית – רווח של שקל אחד לטובת סיכוי לרווח עתידי. המוכר דחה את ההנאה שלו בהוה לטובת הנאה גדולה יותר בעתיד. את הדחיה הזו של ההנאה ניתן לראות כעלות של הכסף (היצע הכסף). אני מוותר על הנאה בהווה לטובת הנאה עתידית. בעצם אני משקיע בהווה לטובת רווחים עתידיים. הכסף לפי זה הוא סוג של מוצר השקעה שהפיצוי העתידי שלו איננו ריבית אלא היותו מוצר רשת המאפשר העברת מוצרים בין כמה שיותר קודקודים; אג"חים הנושאים ריבית הם אחד מאותם מוצרים אך הם לא הרשת עצמה. הרשת עצמה היא הכסף.
כשאנו מתבוננים באותו סיפור שחוזר על עצמו על המעבר מסחר חליפין לכסף המערב חקלאי, סנדלר, נפח ודייג (או כל מקצוע אחר בסביבה) אותם מוטיבים חוזרים. על פי הסיפור במקום לקבל חיטה מהאיכר בתמורת נעליים אנו מקבלים כסף שמאפשר לנו גם לקנות אצל האיכר חיטה, אצל הנפח מסמרים ואצל הדייג דגים. מצד אחד הכסף יצר רשת של צרכנים ויצרנים. מצד שני קיים מחיר נסתר שאותו לא מזכירים לרוב כאשר מציגים את הסיפור הזה והוא אובדן ההנאה המיידית שיש בסחר חליפין. בסחר חליפין נהנו ישירות מהתמורה. נתנו חיטים וקיבלנו נעליים שאותן יוכלנו לנעול מידי. כסף אי אפשר לנעול או לאכול או להשתמש באופן מיידי. בכסף אנו מחליפים את ההנאה המיידית שלנו בסיכוי להנאה גדולה הרבה יותר בעתיד. במקום לקבל חיטים או נעליים שאותם ניתן לצרוך מיד אנו מקבלים מוצר שאותו לא נוכל לצרוך מיד אלא נצטרך להחליף בתמורה למוצר אחר (מה שדורש עליות חיפוש ויכולת המתנה). זמן המחזור הזה של הכסף הוא העלות של הכסף. אנו מוותרים על הנאה מיידית בתמורה להנאה עתידית. לא תמיד זה קורה. גם כיום יש סממנים של סחר חליפין בחברה שלנו למשל במנהג של חלוקת מתנות בחגים או בהחלפת דירות בין משפחות בחופשים. אולם מרביתנו מעדיפים את טווח ההנאה הגדול הרבה יותר שיש בכסף על פני סחר חליפין (המתנות לחג לא שוות, ועדיף בית מלון או צימר שאני יכול לבחור על דירה פרטית של בן אדם אחר). כאשר המוכר בקיוסק ויתר על רווח מיידי לטובת רווח עתידי הוא עשה את אותה פעולה עצמה. הוא השקיע בהחזקת נכס עם נזילות בעל פוטנציאל רווח עתידי על חשבון ההנאה בהווה וכך יצר כסף.
אם נסכם כסף הוא מוצר רשת הנוצר על ידי דחיית סיפוקים לעתיד. הקצאת הזמן היא זו שיוצרת את הכסף. בפוסט הבא נראה כיצד הכסף נעלם כאשר הקצאת הזמן יורדת.
[1] ניתן לתהות מדוע באמת הם לא מוכנים לקנות יותר ודורשים עודף מדויק בעוד המוכר מוכן היה לוותר על רווח בשביל לסגור עסקה אבל זה דיון נפרד.
[2] אני מודה לידידי יוסי ועמיחי על שעמדו על הנקודה הזו.
י.ד. כלכלה 
פרסם את זה מחדש ב-י.ד..
אהבתיאהבתי
י.ד, רק לא מובן, אתה לא מתאר לנו את טווח השיקולים הפוטנציאלי, וזה בפועל, של המוכר/ מוכרים. אתה מניח פה הנחות לגביהם איזה שהם חישובים כלשהם עסקיים לכאורה, אבל, זה בעלמא. ניחושים למעשה.
יותר סביר להניח למעשה, שהמוכר, פשוט חייב לתת עודף, ומדוייק. ולכן, הוא חייב להחזיק מצלצלים בקופה תדיר, בשביל לא לבזבז זמן, ולעבוד בצורה לינארית ויעילה. זה מחד, מאידך:
הלקוחות, ממהרים, עצלנים, לא מחוייבים לשום עודף או דיוק בסכום, ולכן, הם מוציאים לרוב, שטרות, במקום לפשפש בעצבנות או חוסר סבלנות, בתוך מצלצלים.
בלי קשר, כסף, יש לו תכלית ברורה כמובן:
אדם לא יכול לייצר לעצמו הכל. הוא חייב לצרוך, ומגוון מאוד. אין סרגל מדוייק לעסקאות חליפין כמובן. זה אינסופי. בטח ברמה בינלאומית. ולכן, הכסף מייצר סרגל חליפין, נוח ומדוייק ( מתווך למעשה).
ולא פחות מזה, מאפשר עסקאות מרחוק, וסליקה נוחה.
להתראות
אהבתיאהבתי
עדכנתי את הפוסט. תראה אם הטיעון יותר ברור עכשיו.
היות הכסף סרגל חליפין כללי הוא התוצאה של היותו מוצר רשת. בעקבות זה שהוא מוצר רשת הוא הפך גם לסרגל מדידה כללי.
אהבתיאהבתי
י.ד, התחלת להשהות תגובות פה לא מובן ? התגובה שלי הושהתה פה.
אהבתיאהבתי
לא. בבלוג חדש צריך לאשר מחדש. מתנצל. הייתי עסוק כל היום.
אהבתיאהבתי
אוקיי, אז אפשר להבין את זה. נקווה שנתעסק עם תגובות להבא, לא פרוצדורות טרחניות.
תודה
אהבתיאהבתי