היעלמות הכסף – החורבן

עד כאן דנו ביצירת כסף. ראינו כיצד יש ביקוש לכסף דרך הניסוי של הקיוסק ומה המחיר שמוכנים לשלם על הכסף. בחלק הזה נבחן את הכיוון הנגדי – כיצד כסף יכול לאבד את מעמדו ככסף במקרים של משברים כלכליים ריאליים. כדי לבחון זאת אשתמש בשני מקרים היסטוריים שונים כפי שעלו במקורות – המצור על ירושלים וקריסת האימפריה הרומית במערב אירופה. נראה כיצד במקרים היסטוריים מסוימים הכסף יכול לאבד מערכו ולהעלם לטובת סחר חליפין. נתחיל עם הסיפור של המצור על ירושלים כפי שמסופר בתלמוד בבלי ולאחר מכן נעבור לדון בדוגמא של קריסת האימפריה הרומית. הגמרא מספרת על  מרתא בת ביתוס, מעשירות ירושלים, ששלחה את המשרת שלה להביא סולת בזמן המצור על ירושלים. חזר המשרת ואמר אין סולת יש קמח לבן. שלחה אותו להביא קמח לבן. חזר ואמר אין קמח לבן יש קמח מלא, שלחה אותו להביא להביא קמח מלא. חזר ואמר אין קמח מלא יש קמח שעורים, הלכה בעצמה להביא אוכל. דרכה ברגלה על גללי בהמה ומרוב גועל מתה. לפני שמתה זרקה את כספה וזהבה באומרה מה אלו עוזרים לי? ועל כך נאמר: "כספם בחוצות ישליכו" (יחזקאל ז', י"ט).

כדי להבין מה קרה בסיפור הזה אנו נניח שכסף הוא מוצר נורמלי בעוד שאוכל הוא מוצר גיפן. מוצר גיפן נזכיר הוא מוצר נחות שככל שהמחיר שלו עולה, ההכנסה הכללית של האדם יורדת וכך גורמת לכך שהביקוש אליו רק גדל. כסף לעומתו הוא מוצר נורמלי; הנכונות להשקיע ולוותר על רווח עכשווי כדי להרוויח בעתיד על ידי עיסקאות עתידיות עולה ככל שרמת ההכנסה עולה. ברמת הכנסה נמוכה על סף מוות האדם מעדיף אוכל על פני עסקאות עתידיות. נגדיר זאת כפונקציית ביקוש של ביטחון תזונתי. כל עוד הביטחון התזונתי מסופק על ידי הכסף הנוכחי קיים ביקוש לכסף מקסימלי מצד הרשת ומנגד קיימת נכונות לוותר על סיפוק מיידי של מזון מצד המחזיקים של הכסף לאור הביטחון התזונתי הקיים. כתוצאה מכך הביקוש לכסף נשאר קבוע והכסף שומר על ערכו. נניח שמצב זה התערער כתוצאה מאירוע חיצוני (כמו מצור או בצורת). במצב החדש אנשים מעדיפים להחזיק יותר מזון במחסנים ולא למכור אותו בשוק (כבר אי אפשר להשיג סולת בחנויות). כסף כבר לא יכול לספק את הביקוש לביטחון תזונתי באופן מלא. הביקוש לכסף יורד מצד המוכרים של שאר המוצרים  (קמח לבן, קמח שעורים ועוד); הם כבר לא יכולים לקנות איתו סולת והתועלת שלהם מהכסף יורדת. פחות אנשים מוכנים לקבל כסף תמורת מוצרים והרשת התומכת בכסף מצטמצמת. כתוצאה מכך אנשים כבר לא מוכנים למכור גם קמח לבן. הביטחון התזונתי שנותן הכסף מצטמצם עוד יותר. אי אפשר להשיג לא סולת ולא קמח לבן. הביקוש לכסף יורד והביטחון התזונתי יורד עוד יותר. נוצר תהליך רקורסיבי שבו הביטחון התזונתי המסופק על ידי כסף מצטמצם ככל שסוגים נוספים של מזון מוסרים מהמדפים שגורם לירידה נוספת בביקוש לכסף שמצמצם עוד יותר את הביטחון התזונתי של אנשים כתוצאה מהחזקת כסף. התוצאה הסופית של תהליך רקורסיבי כזה הוא אובדן ערך הכסף ככסף. העלות של החזקת הכסף כמכשיר השקעה לצריכה עתידית הופכת להיות שלילית ולמעשה בלתי נסבלת והכסף מושלך בחוצות העיר ואין מורם. הכסף למעשה מאבד כל תפקיד אנושי וחוזר להיות מרבץ טבעי חסר כל משמעות.

אם נתבונן בתהליך הזה מנקודת מבט מקרו כלכלית אפשר לראות כיצד הכלכלה כמערכת המקיימת עקומות תמורה בין מוצרים שונים בזכות הכסף הולכת ומצטמצמת ככל שיותר ויותר מוצרים מפסיקים להיות סחירים. בתחילה הקמח הלבן, לאחר מכן הקמח המלא, לאחר מכן קמח שעורים ולבסוף כל סוג של אוכל. המסחר בין מוצרים שונים נעלם וכתוצאה מכך המשק נעלם לגמרי. את התהליך הזה נראה גם בדוגמא הבאה על הפיכת המשק במערב אירופה ממסחרי לפיאודלי בשלהי קיומה של האימפריה הרומית ותחילת ימי הבינים.

כמו בדוגמא הקודמת ננסה למדל את התהליך של העלמות הכסף ככסף כתוצאה מעליית מחירו של מוצר גיפן, במקרה הנוכחי לא ביטחון תזונתי אלא ביטחון גופני. ביטחון גופני ניתן להשיג בשני אופנים. או על ידי החזקה של צבא קבע המקבל משכורת בכסף מהמדינה כמו במקרה של האימפריה הרומית או על ידי מערכת יחסים פיאודלית בין אדון המספק הגנה לבין צמית המספק מזון בסחר חליפין ביניהם כפי שהתמסד באירופה הפיאודלית לאחר נפילת האימפריה הרומית. שוב, כמו בדוגמא הקודמת של ביטחון תזונתי, כל עוד ביטחון גופני מושג על ידי כסף באופן מלא אין ביקוש לביטחון פיאודלי והאמון בכסף הוא מושלם. וכמו בדוגמא הקודמת אירוע חיצוני הפוגע בביטחון הגופני המושג על ידי כסף (למשל פלישת ההונים) מביא לעלייה בביקוש לביטחון גופני המושג באופן פיאודלי. יותר אנשים יצרו קשר פיאודלי של צמית עם אדון בעל אחוזה המבטיח לספק את שלומם תמורת מזון בסחר חליפין. אולם ככל שהשוק מצטמצם כך היכולת להשיג ביטחון דרך כסף יורדת; קשה יותר לשכור לוחמים בכסף שיבטיחו ביטחון כיון שערך הכסף עצמו הצטמצם כתוצאה מהתכווצות השוק ופחות אנשים מוכנים להילחם תמורת התמורה הפוחתת. כתוצאה מכך, שוב נוצר תמריץ להשיג ביטחון באופן פיאודלי במערכת יחסים ישירה בין הצמית לבין האדון המנותקת מהשוק. התהליך החוזר הזה מביא לבסוף להיעלמות הכסף מן המשק ויחד איתו נעלם גם הביטחון המושג על ידי שימוש בכסף – הצבא הרומאי. מה שנשאר היה אך ורק מערכת היחסים הפיאודלית המשיגה ביטחון דרך מערכת יחסים של אדון וצמית. הכסף נעלם ויחד איתו מערכת המחירים. הכלכלה התפרקה למקטעים מבודדים של משקים אוטרקיים אשר התיימרו לספק את כל הצרכים האנושיים במסגרת האחוזה הפיאודלית כולל את הביטחון האזרחי. שוב הזמן שנתנו אנשים לכסף הלך והצטמצם עד היעלמות המחזור לגמרי והפיכת כל היחסים הכלכליים בהחברה ליחסי חליפין ישירים במסגרת האחוזה הפיאודלית.