הדפסת כסף כעניין פוליטי

עד עכשיו דנו בהדפסת כסף כעניין כלכלי אולם יש לכך גם השלכה פוליטית שעליה אני רוצה לעמוד בפוסט הנוכחי. טענו כי כניסת כסף חדש פוגעת בערך הכסף הקודם שיש בידי אנשים. אפשר לראות זאת כסוג של מס. כניסת כסף חדש גורמת לחלוקה מחדש של הטובין במשק. הטובין כבר לא נשארים בידיים של האנשים עם הכסף הישן אלא עוברים לידיים של האנשים עם הכסף החדש. ראינו זאת למשל במקרה הספרדי עם הכסף שהגיע מהעולם החדש ובמקרה הישראלי בהדפסת הכסף הגדולה אחרי מלחמת יום הכיפורים. בשני המקרים הללו כניסת כסף חדש אפשרה לטובין לעבור לידי השלטונות וכך להגדיל את חלק הצבא בכלכלה באופן שעוקף את מגבלת המקורות הקיימת.

צריך לזכור שעד 1985 במדינת ישראל הדפסת כסף הייתה נתונה בידי הממשלה. משרד האוצר היה מעביר הוראה לבנק ישראל ובנק ישראל היה מדפיס את הכסף. לא היה כאן שום גורם פיקוח של הכנסת. עניין דומה היה גם בארה"ב. הדפסת כסף הייתה נתונה בידי הממשלה בלי פיקוח של הקונגרס. העובדה הזו אפשרה לממשל בוושינגטון להרחיב את הוצאות הממשלה בשנות השישים לטובת מדינת הרווחה הגדולה של ג'ונסון ולטובת מלחמת ויטנאם. גם היום הדפסת כסף איננה נתונה לפיקוח של בתי המחוקקים. היא עברה לידי הבנק המרכזי הפועל לכאורה באופן מקצועי לטובת יעדים כלליים שנקבעו לו. שוב בלי פיקוח של בית הנבחרים כמו הכנסת בישראל או הקונגרס בארה"ב. באיחוד האירופי המצב גרוע עוד יותר. בישראל ובארה"ב הבנקים המרכזיים פועלים מכוח חוק של בתי הנבחרים. באיחוד האירופי אין חוק כזה והבנק המרכזי פועל באופן אוטונומי על פי דעתו.

המציאות הזו בעייתית מבחינה פוליטית. במדינות דמוקרטיות ליברליות הגוף היחיד המוסמך להעביר נכסים שלא באופן חוזי הוא בית הנבחרים, או גופים הנגזרים ממנו כמו בתי המשפט. גם הממשלה אינה מוסמכת להטיל מיסים, אלא דרך חוק התקציב. זה אינו עניין של מה בכך. שלוש המהפכות הגדולות בעולם הדמוקרטי – האנגלית ב-1640האמריקאית ב-1776 והצרפתית ב-1789 –  פרצו כולן בשל מיסוי. כישלון הדמוקרטיה בגרמניה התחיל בכישלון של הפרלמנט הפרוסי למנוע מביסמרק להטיל מיסים להחזקת הצבא ב-1860 (ובמין היפוך שכזה, ביסמרק הציג את מלכות פרוסיה, שאותה הוא שירת, כנציגת הרצון הכללי הגרמני לאיחוד גרמניה, אשר על פי המסורת המהפכנית יכולה לעקוף את המוסדות הנבחרים).

כאשר אנו מפקידים בידי הממשלה או בידי גוף לכאורה מקצועי את הקביעה של כמות הכסף אנו פוגעים בריבונות של בית הנבחרים. ההחלטה להגדיל את כמות הכסף איננה רק החלטה כלכלית גרידא אלא גם פוליטית. וכהחלטה פוליטית היא צריכה לעבור בחוק התקציב בכנסת. צריך להות ברור מה יחס המס על האוכלוסיה ואיזה ערך מאבד הכסף הקיים מערכו כתוצאה מכניסת כסף חדש.

זה לא אומר שזה לא לגיטימי להדפיס כסף. הדפסת כסף היא מס יעיל מאד. קשה לחמוק ממנה והיא מוטלת על כולם בין אם הם בשוק הלבן ובין אם הם בשוק השחור. בזמן מלחמה היא הכרח לא מגונה. ואולם עד כמה שהיא לגיטמית נדרש גם שהיא תהיה רשמית. שכולם יידעו מה כמות המס המוטלת וכמה היא פוגעת באוכלוסיה. אין ספק שאם הדפסת הכסף בשנות השבעים הייתה גלויה ומוצגת כמס זה היה מעודד את הממשלה להשתלט עליה לפני שיצאה מכלל שליטה כפי שעשה בן גוריון 25 שנה קודם לכן. גם בארה"ב שליטה של הקונגרס על הדפסת כסף הייתה מגבילה אמנם את הממשלה בשנות השישים במדיניות הרווחה ובמלחמה בויטנאם אבל הייתה מונעת מארה"ב לנטוש את המסגרת של הסכמי ברטון וודס שהבטיחו את הצמיחה הגדולה של אחרי מלחמת העולם השניה.

ההיבט הבעייתי בהדפסת הכסף בשנות השישים והשבעים לא היה עצם קיומה אלא העובדה שהיא לא הייתה רשמית ולכן חסרה בקרה פוליטית. אולם במקום לתקן את זה הוחלט להוציא את הדפסת הכסף מידי הפוליטיקאים ולהעבירו לידי טכנוקרטים. כפי שנראה בהמשך, הדפסת הכסף לא פסקה רק שבמקום שהציבור יהנה ממנה למימון השירותים הציבוריים, גורמים אחרים פרטיים נהנים ממנה. המס על הציבור ממשיך להיות מוטל.

13 תגובות בנושא “הדפסת כסף כעניין פוליטי

  1. הדפסת כסף פוגעת במעמד הביניים שלא יודע איך להוסיף ערך לחסכונות שלו ולהגן על עצמו מפני אינפלציה, ובמעמד הנמוך שאין לו חסכונות אבל לא יכול לגמור את החודש. העשירים יושבים בנכסים והלוואות.
    הוצאת הדפסת הכספים מידי הממשלות זה סתם עניין טכני הרי הגרעונות ממשיכים לגדול. בעצם מי מדפיס היום כסף. התקציב המטורף שלנו הוא הדפסת כספים.

    אהבתי

    1. אל הנקודה הזו של העשירים לא רציתי להיכנס למרות שהיא ברורה למדי.
      הממשלה היום לא יכולה להדפיס כסף. היא יכולה ללוות והיא לווה הרבה אבל היא לא יכולה להוסיף כסף למערכת. מי שיכול להוסיף כסף למערכת וגם עושה זאת, זה בנק ישראל ולמי הוא נותן את הכסף בזה נדון בפוסטים הבאים.

      אהבתי

  2. בנק ישראל או הפדרל רזרב נשמעים לי רק כעלה תאנה, לסבר את עיני הציבור. בפועל אתה רואה את החוב הלאומי של ארה"ב טס ואת התקציב ללא הכרה שלנו. לכאורה לחברי הממשלה צריך להיות אינטרס מדיני, אבל כפי שאפשר לראות ביחוד כיום בממשלה הנוכחית שבה זה הכל עניין של אינטרסים אישיים להיצמד לכסא, ושל קבוצות קטנות, וכך גם בארה"ב, אין הרבה שיקול דעת לטווח ארוך והממשלות מוציאות כספים מסיבות פוליטיות ופופופוליטיות. האם בנק ישראל יכול לסרב להלוות כספים למדינה? אין לה קושי לקחת הלוואות מבנקים פרטיים וגופים זרים, או לבצע פעולות חוקיות שישחררו לידיה סכומים, הכל שאלה של עלות.

    אהבתי

    1. אם הדפסת כסף לא מוצגת נכון כמס על הציבור אז קל לאחז את עיני הציבור במיוחד במשחקים חשבונאיים על מדד האינפלציה. אם זה היה מוצג כמס מיד מפלגה אחת (הרפובליקנית) הייתה מתנגדת אליו. עכשיו שזה מוצג כעניין טכני קל לפוליטיקאים להיתמם ולהציג את הבזבזנות שלהם כתורמת לכלכלה.
      לפי חוק בנק ישראל מ1985 אסור לו להלוות כסף למדינה.

      אהבתי

  3. בינתיים בעיתון מעריב שני כותבים נכנסים בצה"ל ובמדינה על ההפקרות וזניחת הביטחון:
    אצל תמריץ, שם רובם ציניים, בזבוז זמן לרצינות, אני מקווה שיצמח פה כר לדיונים רציניים יותר ולעניין. למרות שגם אני משנה את הנושא פה. אני אעלה את זה גם שם אבל תראה שלא יגיבו.

    השאלה שלי מה כן אפשר לעשות? להתחמש יותר? להפעיל צעדים בין לאומים ללחוץ על מצריים? ללא ספק מצריים עוברת כעת לשלב ב. אחרי שהיא קיבלה את סיני ואת תעלת סואץ היא מכוונת לישראל גופה, אחרת אי אפשר לחשוב מדוע היא קונה נחתות נושאות הליקופטרים ומצטיידת בכל כך הרבה טנקים. היא מדינה ענייה בסופו של דבר. לאחר שאירן בחסות החיזבלה ימטירו עלינו טילים מדוייקים המצרים יכנסו ויכבשו את המדינה. האם אתה רואה תסריט שונה? אחרת מדוע היא מוציאה כל כך הרבה כסף?
    תצרף לזה את הכתבות על התקוממות ערביי ישראל, על כמות הנשק שברשותם, חזרנו ל1948. במה זה שונה?

    השונה הוא שאז האמנו וידענו שתהיה מלחמה כעת, העם מפולג ודוחים את הקץ. לפעמים צריך לנקוט בצעדים אלימים בשלב מוקדם

    אהבתי

    1. הדיון בשאלה שלך הוא מורכב. מה שאני אכתוב כאן אלו ראשי פרקים שאני חושב עליהם ואם יש לך ראשי פרקים נוספים אז תוסיף.

      כוח אדם – לצה"ל יש בעיה של כוח אדם במחזורי הגיוס הכלליים. ככל שיותר ויותר בנים בוחרים ללמוד תורה בישיבה במקום להתגייס לצבא הצבא נשאר בלי חיילי שטח. מה שהוא יכול להפיק מחיילים עם יכולת טכנולוגית הוא משתדל למצות אבל חיילי שטח חסרים לו. מכאן המאמץ של הצבא להרחיב את הגדודים גם לנשים למרות אי התאמתן הבולטת לתפקידי שטח. עד שלא יחול שינוי במגזר החרדי בעניין קשה לי לראות פתרון לעניין. הפוליטיקאי היחידי שהם סומכים עליו שיכול לגרום להם להתגייס בזמן משבר הוא נתניהו אך בינתיים מסיבותיו הוא נמנע ממעורבות בעניין. צריך לזכור שנתניהו גם מזלזל בצבא היבשה, ורואה בו צבא שמאלני, לא מקצועי הצורך תשומות גבוהות אך בעל תפוקות נמוכות ויכולת להסתבך באופן שיפגע בדרג המדיני. בשנות שלטונו של נתניהו ההוצאה הצבאית התרכזה במודיעין ובחייל האוויר, שני חיילות טכנולוגיים מאד ומדוייקים מאד וחסרי אוריינטציה פוליטית.

      משילות – בעניין המשילות כאן לא קשה לראות את האחריות למצב במערכת המשפטית. המערכת המשפטית באופן עקבי לא מגבה את המערכת, מעודדת הפקרות ולמעשה תומכת בטרור הערבי. זה קשור גם לאג'נדות הפנימיות שלה ולרדיפת הכבוד הבלתי פוסקת שלה אך גם לשינויים בכוח האדם בשטח של הפרקליטות. גורמים כמו אפלייה מתקנת מכניסים יותר ויותר ערבים לפרקליטות השמים רגליים לניסיונות להגביר את המשילות מול פורעים ערביים. נוסיף שהפרקליטות ובתי המשפט נמנעים משימוש בכלים של מלחמה בארגוני פשע שיכולים להביא תוצאות במלחמה בפשיעה הערבית. נתניהו נמנע מלפעול נגד המערכת המשפטית גם בגלל הברית הישנה בין משפטנים לליברלים הליכודניקיים וגם בגלל האמונה שלו בחשיבותה של מערכת משפט עצמאית לכלכלה משגשגת. עם זאת ככל שהמערכת המשפטית תוקפת אותו באופן אישי הוא פחות סבלני אליה עד שזה יתפוצץ.

      הוצאות צבאיות – ההוצאות הצבאיות של ישראל ביחס לתל"ג הלכו והצטמצמו עם השנים עד שהגיעו ל4% תל"ג. זה היה נוח לנתניהו שיכל להשיג בכך התרחבות של מערכת הרווחה בעיקר בצורתה החרדית אך לא רק. את הפער בין הירידה בהשקעה הצבאית לבין הצורך בשמירה על מעמדה הביטחוני של ישראל גישר נתניהו בעזרת מערכת בריתות אזורית, ניהול צבאי טכנולוגי והפרסטיז'ה האישית שלו. המחיר היה ירידה בהצטיידות הצבאית של צבא היבשה ומיקור חוץ כלכלי שפוגע בביטחון. זה לא יכול להמשיך כך. מדינת ישראל צריכה להגדיל את הצריכה הביטחונית (ולא בפנסיות תקציביות לפנסיונרים של הצבא) להחזיר חזרה את התמיכה הלוגיסטית לתוך הצבא, להגדיל את כמות הנגדים באופן ניכר וכך להבטיח חופש פעולה לוגיסטי של הצבא. המציאות הנוכחית היא בלתי נסבלת ואי אפשר להמשיך לקבל אותה.

      שינוי צבאי – צבא מצריים מצטייד באופן נרחב אולם ממה שאני רואה ההצטיידות שלו היא בחימוש לא לגמרי עדכני. המהפכות הצבאיות של הכטב"מים כפי שבאו לידי ביטוי במלחמת אזרבייג'ן – ארמניה שבה ישראל הייתה מושקעת מאד ועקבה אחרי ניהול הקרבות מקרוב מאד מחוללים מהפכה צבאית שבה ישראל נמצאת די בחזית. לכן לא צריך דווקא שימור של הדפוסים הקודמים נוסח מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. מה שצריך הוא להמשיך את השינוי הצבאי הטכנולוגי ולקדם אותו למקומות חדשים.

      הממשלה הנוכחית מצד אחד מהווה שינוי משלטון נתניהו אולם נראה שממנה לא תבוא הישועה. מול החרדים נראה שהיא כרגע נמנעת מלפעול באופן שיגדיל את אחוזי הגיוס. מבחינת המשילות היא עושה אמנם קולות של פעולה אך בפועל נראה שהיא לא פותרת את הבעיות האקוטיות העומדות לפנינו. דבר אחד היא יכולה לעשות והוא הגדלת ההוצאות הצבאיות אולם את מערכת הרווחה החרדית היא החליפה במערכת רווחה ערבית. במציאות הזו קשה להגדיל את ההוצאות הצבאיות באופן ניכר תוך שמירה על ריסון תקציבי. במצב הזה נראה שאנחנו לא הולכים לשום מקום.

      אני דווקא אוהב את הדיון אצל תמריץ. יש שם שיח פתוח שבו אנשים מגיבים לאנשים שונים, מביאים נושאים משל עצמם וויכוחים משל עצמם. האופי של הבלוג הנוכחי הוא יותר אזוטרי עם רעיונות משל עצמי שלאו דווקא פותחים את הדיון. אנשים מגיבים אבל יותר אלי מאשר אחד לשני כך שיש פחות דיון מאשר אצל תמריץ. דרך אגב, עדיף להגיב בפוסטים הנכונים. התגובה שלי נמצאת בפוסט של אנשים מספרים על עצמם בעוד התגובה שלך נמצאת בפוסט ברית עם מפלגה אחת.

      אהבתי

  4. קיים מכנה משותף בין:
    1. הדפסת כספים / נטילת הלוואות (למעשה הטלת מס אנטי-פרוגרסיבי הפוגע בעניים יותר מבעשירים, והמוסתר מתודעת מהציבור)
    2. מדיניות ההבלגה – הכלה / דחיית הטיפול בבעיות הנמצאות במגמת צמיחה (מול מצרים, מול הערבים בעלי תעודת הזהות הישראלית ועוד)

    המכנה המשותף הוא התמריצים של פוליטיקאים במשטרים דמוקרטיים.

    כל פוליטקאי קולט שמשימתו היא לגלגל את הטיפול בבעיות לוהטות אל הפוליטיקאים שיבואו אחריו. לדאוג לכך שמחירי הטיפול בבעיות, ההולכות ומעצימות, לא יפלו דווקא "במשמרת שלו".
    אלמנט העלול לפגוע קשות בתדמיתו ובסיכוייו להיבחר מחדש)

    אולי רק מלכים ו/או דיקטטורים, המניחים שלא יוזזו מכס השלטון בעשרות השנים הבאות, מבינים שיש בעיות שמאוד רצוי לטפל בהן כבר בשלבים הראשוניים שלהן. לפני שיתעצמו עוד ועוד.

    טווח הזמן שאליו מתכווננים הפוליטיקאים (3-4 השנים הקרובות עד מועד הבחירות הבאות או 30-40 השנים הקרובות עד ש"הטבע יעשה את שלו") – הוא אולי אחד החסרונות העיקריים של משטרים דמוקרטים בהשוואה למשטרים שבהם השלטון מתחלף רק לעיתים מאוד רחוקות.

    אהבתי

    1. לפעמים התמריצים של פוליטיקאים הם להזניח בעיות. לפעמים התמריצים של פוליטיקאים הם דווקא להתמודד עם בעיות. היו מלכים טובים אבל על כל אחד מהם היו הרבה מלכים גרועים שהזניחו בעיות במשך עשרות שנים. למעשה אחת הבעיות בעולם המודרני לטעמי הוא עודף פעלתנות שמתבטא בעודף חוקים בנושאים שוליים. פוליטיקאים מרגישים שהם חייבים להטביע את חותמם במציאות לטוב או לרע והתוצאה אין סוף חוקים ותקנות חסרי פשר ועניין.

      באשר לבעיות כלליות, לפעמים לוקח לא מעט זמן עד שמתגבשות הבנות כיצד לעשות דברים אחרת ומה צריך לעשות כדי שזה יפעל.

      אהבתי

      1. " … אחת הבעיות בעולם המודרני לטעמי הוא עודף פעלתנות שמתבטא בעודף חוקים בנושאים שוליים … "
        ————-

        התחרות בין הח'כים מי יגיש יותר הצעות חוק (שרובן המכריע מיותרות ו/או מזיקות) מזכירה לי את שיר הילדים המקסים על מדינת הגמדים. (*)

        לתפיסתי פעלתנות היתר היא חלק מטקטיקת הספינים / מיצירת אווירה של "או סקנדל או קרנבל", שנועדה להסיח את דעת הציבור מהנושאים החשובים באמת.

        אבל לא מקרי בעיני שהתשתיות (כבישים, גשרים, מאגרי מים, רכבות ועוד) במעצמה *הדמוקרטית* החשובה ביותר בעולם (ארה'ב) – הידרדרו עד למצב מסוכן. כנ'ל לא מקרי בעיני גם עשרות שנות העיכובים בבנית רשת רכבות תחתיות ועיליות בישראל, ובמיוחד במרכז הארץ.

        אין לפוליטיקאים, הכמהים להיבחר שנית, כל תמריץ להתחיל להשקיע במשהו שמפירותיו יזכה להינות רק המחליף של מחליפם.
        על אחת כמה וכמה שהם מבוהלים מהצורך לדרוש מהציבור להקריב קורבנות משמעותיים (כמו לצורך המלחמה על המשילות בנגב, בואדי ערה ובגליל) – כאשר עוד ניתן לנסות לגלגל את הטיפול בבעיה למי שיחליף אותם.

        אם לא ברור: למרות חיסרון משמעותי זה של המשטרים הדמוקרטים, המתווסף לשלל חסרונותיהם האחרים, אני בכל זאת מעריכה אותם כפחות גרועים מתחליפיהם הוותיקים.

        ——————————
        (*)
        בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים
        רַעַשׁ, מְהוּמָה:
        הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים
        יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה.

        וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד
        אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד:
        הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה
        וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה.

        לָה לַ-לַ-לַ…

        אַחֲרָיו הַפָּרָשִׁים
        רְכוּבִים עַל פַּרְעוֹשִׁים,
        מְמַלְּאִים חֲלַל אֲוִיר
        בִּשְׁרִיקוֹת וּבְקוֹל שִׁיר.

        הַמְּתוֹפֵף מַכֶּה בְּעֹז
        עַל חֲצִי קְלִפַּת אֱגוֹז,
        וְיָשִׁיר מַה טּוֹב וּמָה:
        צֵאת יַחְדָּיו לַמִּלְחָמָה.

        לָה לַ-לַ-לַ…

        עִם חֲשֵׁכָה עֲפִיפוֹן
        טָס מַמָּשׁ כַּאֲוִירוֹן,
        וּמֵאִיר לְכָל נַנָּס
        אֶת הַדֶּרֶךְ בְּפָנָס.

        בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים
        תַּם עִם עֶרֶב קוֹל שָׁאוֹן
        הַצָּבָא פּוֹשֵׁט מַדִּים
        וְכֻלָּם שׁוֹכְבִים לִישֹׁן.

        לָה לָה לָה לָה…

        ——————————

        Liked by 1 person

  5. בצרוף מקרים (?) מסתורי – גם מאפיהו פרסם עכשיו רשומה (ראשונה בסדרה) על נושא האינפלציה.

    כוללת רקע היסטורי על האינפלציה במלחמת האזרחים האמריקאית.

    כאדם שאינו נוהג לברור את מילותיו, ממשלות שמדפיסות כספים משולות בעיניו לארגוני פשיעה.

    https://mafyahu.wordpress.com/2021/11/15/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%91%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%95-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99/

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s