צמיחה (דיפלציה)

בחלק הקודם הצגנו את סך הערכים. טענו כי כניסת כסף מזיזה את סך המחירים אך אינה משנה אותם בטווח הארוך. בחלק הזה נדבר מהי צמיחה. אני מבין צמיחה כירידת מחירים של מוצרים הנובעת משיפור טכנולוגי או מפתיחת המשק למסחר בין לאומי. קודם המוצרים כמו אוכל, תספורת, תוכנות היו בעלי מחיר נתון עכשיו אותם מחירים ירדו כלפי מטה. הדבר במיוחד נכון כאשר הופיעו מוצרים חדשים שנותנים אפשרויות שקודם לא היו קיימות. המחיר של טיסה לפני המצאת המטוס היה אינסופי. לאחר המצאת המטוס הוא הפך לסופי ואפשרי. אולם גם ירידת מחירים של מוצרים קיימים שעכשיו קל הרבה יותר לייצר אותם היא צמיחה. מתוך ירידת מחירים אפשר להגיע למה שכלכלנים רואים כצמיחה כמו גידול בכמות התוצרים אבל הגורם לכך הוא ירידת מחירים.
מדוע ירידת מחירים? בשביל זה ארצה להסתכל על עקומת התמורה. עקומת התמורה מסמנת את סך אפשרויות היצור שיש לנו בין שני מוצרים. נניח שיש לנו שדה המגדל עגבניות ומלפפונים. את אפשרויות הגידול בשדה ניתן לשרטט כגרף שבציר y מסומנים מספר העגבניות ובציר הx מספר המלפפונים. בין שני הצירים ניתן לשרטט עקומה של אפשרויות משתנות של יצור עגבניות ומלפפונים. זוהי עקומת התמורה.

מתוך אפשרויות הייצור ישנן האפשרויות הבאות – ניתן לגדל רק עגבניות (הנקודה הקיצונית בעקומה על ציר הy), ניתן לגדל רק מלפפונים (הנקודה הקיצונית בעקומה על ציר הx). וניתן לגדל צירוף משתנה של עגבניות ומלפפונים (השטח שבתוך העקומה). שפת העקומה מסמנת את גבול אפשרויות הייצור שלנו; אנחנו יכולים לגדל 5 מלפפונים ו2 עגבניות אך לא ניתן לגדל 5 מלפפונים ו3 עגבניות. כדי לגדל 3 עגבניות אנו נאלצים לוותר על 2 מלפפונים. צמיחה היא התנועה כלפי חוץ של העקומה לעקומה חדשה (הקו המקווקו). מעכשיו אנחנו יכולים לגדל 3 עגבניות ו5 מלפפונים. מה שקודם לא היינו יכולים. מה שאומר שהוויתור שאנו עושים קטן יותר. בציור הנוכחי ציירתי את הקו החדש כשומר על הסימטריה הקודמת. במציאות זה תמיד לא כך. לרוב שינוי טכנולוגי לייצור מוצר אחד מאפשרת גידול בייצור שלו בעת שהמוצר השני עומד במקום.

ההבנה של צמיחה כתנועה של עקומת התמורה כלפי חוץ היא בוודאי נכונה אם מבינים צמיחה כגידול של אפשרויות הייצור לעומת שעות הפנאי:

כאן התנועה כלפי חוץ מאפשרת לנו גידול בתוצר אך גם גידול בכמות שעות הפנאי של האדם. במקרה הזה ניתן להגדיל את התוצר אך באותה מידה ניתן גם להגדיל את שעות הפנאי של האדם. הגידול ברווחה מתבטא גם בגידול בכמות המוצרים וגם בגידול בכמות הזמן הפנוי. את הצמיחה ניתן להפנות הן לגידול בכמות המוצרים והן לגידול בכמות שעות הפנאי של האדם. מה קורה כאשר העקומה עולה אך לאחר זמן גם כמות האנשים עולה? זהו המצב המלתסיוני. הגידול בתוצר מתבטא בגידול בכמות האנשים עד שמגיעים לסף רעב ושם עוצרים:

במצב מלתסיוני כמות האנשים גדלה ואיתה גם סך התוצר הגלובלי אבל רמת החיים לא עלתה. אנשים חיו בעוני מחפיר, ברעב ועל סף קיום ביולוגי. זאת היתה המציאות במשך מרבית ההיסטוריה עד התקופה המודרנית. צמיחה מהירה של תוצר לעומת צמיחה איטית יותר של אוכלוסיה היא מה שמאפיין את התקופה המודרנית. בתקופה המודרנית קצב הצמיחה בכמות האנשים הייתה נמוכה יותר מקצב הצמיחה הכלכלית וכתוצאה מכך רמת החיים עלתה. צמיחה איננה סתם גידול בכמות האנשים ובכמות הסחורות. צמיחה היא גידול לא שווה בין גידול בתוצר לבין גידול בכמות האנשים. כתוצאה מכך ניתן לוותר על אותה כמות עבודה מצד אנשים ועדיין להשיג הרבה יותר מבחינת אוכל, דיור, בריאות, תחבורה, תקשורת, מוזיקה ושאר ההעדפות שהופכות את החיים שלנו לנעימים וטובים יותר.

איך עקומת התמורה מתוארת בשפה היום יומית שלנו? עלות המחיה יורדת. אנחנו יכולים לוותר על פחות כדי להשיג יותר. במילים אחרות המחירים יורדים. מהו מחיר? מחיר זה מה שאנו נדרשים לוותר כדי להשיג רמת חיים ונוחות. בעבר כדי לעבוד נדרשתי לנסוע לעבודה שלי. מחיר העבודה היה גבוה וכלל לא רק שעות עבודה אלא גם שעות נסיעה. עכשיו עם מערכת התקשורת החדשה אני יכול לעבוד מביתי. מחיר העבודה מבחינתי ירד. בעבר כדי להשיג מוזיקה (מוצר צריכה מבוקש) הייתי צריך ליצור אותה בעצמי בעזרת כלי נגינה או לשלם לנגנים שינגנו אותה. היום מוזיקה הפכה לנגישה לכל נפש בלחיצת כפתור. אני יכול לוותר על פחות ולקבל יותר. ירידת המחירים היא שמאפשרת לנו עליה ברמת החיים. המחירים יורדים וכך אנחנו נהנים מפירות הצמיחה. ירידת המחירים היא זו שמבטאת את התנועה של עקומת התמורה כלפי חוץ. בעבר עבודה קשה ומפרכת העניקה לי רמת חיים נמוכה ועלובה. כמות עבודה נמוכה יותר ונוחה יותר משיגה היום רמת חיים גבוהה ונהדרת.

ירידת המחירים היא גם מה שמאפשר את התרחבות התוצר שאנו רואים. אם המחירים יורדים, ניתן ליצור היום לא רק לחם ויין אלא אין ספור מוצרי צריכה שמתווספים לסך המוצרים שאנו מייצרים וצורכים. כאשר מחיר המזון כל כך זול (כלומר אני יכול לוותר על כל כך מעט עבודה כדי להשיג כל כך הרבה מזון) מתפנים מקורות ייצור לייצור של מוצרים שבעבר אף אחד לא העלה על דעתו כמו מכוני כושר, סרטים, מכשור רפואי מתקדם ועוד. במקביל אם מחיר המוצר מפסיק להיות אין סופי והופך להיות סופי הוא נכנס למערכת ההעדפות שלנו. לפעמים זה בא על חשבון העדפות קודמות שלנו, מה שכלכלנים קוראים לו מוצר תחליפי – לדוגמא דחיקת סוסים בעקבות הופעת המכוניות. לפעמים הוא מצטרף להעדפות קודמות שלנו, מה שקרוי מוצר משלים. כך או כך ירידת המחירים יוצרת ביקוש למוצרים נוספים וכתוצאה מכך יש יותר מוצרים והתוצר הכללי מתרחב.

ירידת מחירים לא מחייבת גידול בתוצר. ניקח דוגמא שבה אנשים בוחרים להשתמש בירידת המחירים כדי לנוח יותר במקום לייצר יותר. נניח שבעקבות שינוי טכנולוגי אפשר לייצר את אותה הכמות של מוצרים במשק בחצי מהזמן. אפשר לייצר פי שניים יותר מוצרים. בפועל אנשים בוחרים להשתמש בירידת המחיר כדי לעבוד חצי מהזמן. מבחינת מדידת התוצר כמות המוצרים לא גדלה אבל רווחת העובדים גדלה משמעותית. הם עובדים חצי מהזמן שהם היו צריכים לעבוד קודם לכן. כמות שעות העבודה לכל עובד יורדת וכמות שעות הפנאי שלו עולה. זה לא יתבטא בחישובי תוצר של כלכלנים אבל זה כן יתבטא באיכות החיים של העובדים. אם לעומת זאת נמדוד את הצמיחה בירידת מחירים נראה השיפור באופן מיידי גם אם הוא לא התבטא בעלייה בכמות התוצר (למעשה כיון שכמות הכסף לא פחתה סביר להניח שהשיפור יהיה בשכר לשעה במקום בירידת מחיר התוצר – כלומר המחירים ירדו אבל אז יעלו שוב ומה שיעלה יהיה השכר לשעה)

הבחירה במדידת השינוי בכמות התוצר כמדד לצמיחה היא מאד נוחה (למשל למדדים בין לאומיים) אך גם מטעה. תוצר יכול להיות גדול מאד אך בלי לשרת את האנשים עצמם. בברית המועצות היה אחוז חיסכון גבוה מאד (37% לפי מדד מסוים) אך חלק גדול ממנו הופנה להחלפת בלאי. במקום להגדיל את הרווחה דרך צריכה של אנשים גידול התוצר שירת את המדד הסטטיסטי של גידול התוצר ותו לא (הרחבה על כך ניתן לראות בספר של יורם מישר "המקרו כלכלה של ישראל" עמ' 159). מדינה יכולה לגדול בכמות האנשים מה שיגדיל לה את התוצר אך כפי שראינו על המודל המלתוסיאני זה לא ישפר לה את איכות החיים. רק ירידת מחירים משקפת נכונה את הצמיחה ואת הגידול ברווחתו של האדם.

לאחרונה ראיתי פוסט של אסף צימרינג שמציג את אותה נקודה רק עם מינוח קצת אחר. אצלו צמיחה משקפת גידול בתוצר בעוד שרווחה משתקפת בגידול ברווחת הצרכן כפי שהיא מוצגת במודל היצע וביקוש רגיל. כדאי לעיין.

9 תגובות בנושא “צמיחה (דיפלציה)

  1. מעניין ומהנה מאד. קראתי לאחרונה על צריכת אנרגיה בארה"ב. הטענה היא שההתיעלות עצרה את צמיחת האנרגיה. כיום מגדלים הרבה יותר תירבס על פחות חלקת אדמה עם פחות דישון ופחות השקייה עם פחות עובדים כי יעילים יותר. וזה מה שאתה מתאר פה כצמיחה. הפרות מייצרות פי 3 חלב מאשר ב 1950. כמובן כמו שאתה אומר יש דברים של רווחה שקשה להכניס לחישוב, מכוני כושר, טיסות, מחשבים סלולרים אינטרנט. לא היו פעם. שרות רפואי עדיף, תרופות.
    עדיין במדינות האפריקאיות גידול האוכלוסין אדיר למרות שבמדינות המפותחות הוא נעצר כך שזה יצור מהפכה אדירה ואי אפשר לומר שגמרנו עם הגישה המלטוסית. אולי זה יעניין אותך
    https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/rjlbtrpdk

    Liked by 2 אנשים

    1. מכוני כושר, טיסות, מחשבים, סלולרים, אינטרנט לא היו פעם אבל העובדה שהמחיר שלהם ירד בבת אחת הרחיב את סל המוצרים שאנחנו צורכים.
      אני לא חושב שגמרנו עם התפיסה המלתוסיאנית. יכול להיות שהיא תחזור ויכול להיות שלא. דרך אגב, את הדגם המלתוסיאני אפשר להחיל גם על פקקים בכבישים. אנשים נוסעים במכוניות עד שהעמידה בפקקים סותמת אותם. מוסיפים כבישים אז יש רווחה אז אנשים קונים עוד מכוניות עד שהם שוב עומדים בפקקים.

      Liked by 1 person

  2. מעניינת ההשוואה שלך לפקקים לגירסא המלטוסיאנית. המצב הנוכחי יוצר פער דמוגרפי עצום בין אפריקה לעולם המערבי. הם מתרבים ללא הכרה, מי יפרנס אותם. והמערב מצטמצם בכמות האנשים. אם יהיו פחות אנשים במערב מי ימציא ומי יפתח על מנת שתמשיך הצמיחה? ואם המוסלמים והשחורים יעברו לאירופה הם יאטו את הצמיחה, עד אשר לא יהיה טעם לעבור לאירופה.
    מבחינה כלכלית אנחנו עומדים בפני מצב שלא היה כמותו מאז המהפכה התעשיתית החלה. קצת דומה לנפילת האימפריה הרומית אז הרבה המצאות נעלמו מהעולם.
    אבל כרגע יש אינפלציה, בארה"ב אפילו אינפלציה דוהרת הגבוהה מאז 1982. וזה מצב משונה ביותר, אולי אפילו מלאכותי. קשה להאמין שזו התחבורה שנפגעה מפני הקורונה שגורמת לזה.

    אהבתי

    1. אין כאן שום דבר משונה. ארצות הברית מדפיסה הרבה כסף אז יש אינפלציה (תעיין בפוסטים על תנועת הכסף על ציר המחירים).
      לא הייתי ממהר לתת תחזיות כלכליות. אם כבר המצב כיום יותר מזכיר את פרוץ מלחמת העולם הראשונה (ניצן דוד פוקס כותב על כך לא מעט).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s