המדיניות המוניטרית העכשווית

לאחרונה חשבתי שכתבתי הרבה פוסטים שעוסקים במדיניות מונטרית מזוויות שונות אבל בעצם לא כתבתי פוסט מקיף שמסביר את דעתי על המצב הקיים ומה אני מציע במקום. אני מאמין שמי שקורא את הבלוג הכלכלי מההתחלה יכול להבין מה אני חושב אבל אין סקירה כללית על העניין. לכן חשבתי להקדיש פוסט אחד למצב הקיים ואז עוד פוסט למה אני מציע.

נתחיל בצמיחה. כבר כמה פוסטים אני חופר לכם שצמיחה היא דפלציונית כלומר מתרחשת על ידי ירידת מחירים. זה לא מובן מאליו. כי מהי בעצם צמיחה? צמיחה איננה גידול בכמות המוצרים במשק. זו תולדה של הצמיחה. צמיחה היא היכולת לעשות את אותו הדבר או יותר בפחות מאמץ. עם לסלול כביש פעם נדרש גיוס פיזי של אנשים שיעבדו, היום משתמשים בציוד כבד שעושה את העבודה. תחשבו על כל היבט והיבט של החיים שלכם. כל היבט והיבט בחיים שלנו נהנה מצמיחה כלומר מהיכולת לעשות את אותם דברים ויותר בפחות מאמץ. אנחנו נוסעים במכוניות במקום ללכת ברגל. מדברים תוך שניות עם אנשים בכל רחבי תבל, מקבלים מים זורמים, חשמל, כביסה ועוד אין סוף אביזרים לבית שלנו. החיים שלנו נוחים יותר. והביטוי של הנוחות הוא ירידת העלות של החיים. אנחנו יכולים להקריב הרבה פחות בשביל הרבה יותר. ואם יש מוצר רשת – כסף – שעל בסיסו כל המוצרים שלנו זורמים בין אנשים אז המשמעות היא שהמחיר של כל המוצרים במונחים של מוצר הרשת יורדים. אין צורך לשלם כל כך הרבה על החיים שלנו. אפשר לעבוד פחות, לצרוך יותר, לחיות יותר. הכל עולה פחות. החיים שלנו נוחים יותר וטובים יותר בכל קנה מידה שאפשר לדמיין. ואם אפשר לצרוך יותר אזי כמות המוצרים הכללית יכולה לעלות. אבל חשוב לא להפוך סיבה ומסובב. זה לא בגלל שכמות המוצרים עולה אז העלות שלהם יורדת אלא בגלל שהעלות שלהם יורדת אפשר לצרוך יותר. ירידת המחירים היא זו שמביאה לגידול ברמת החיים.

ומה עם הצורך בעוד מטבעות שירחיבו את הרשת של הכסף ביחד עם התרחבות כמות המוצרים? אז כאן ניתן ליצור מטבעות בעלי ערכים נמוכים יותר ויותר שיתאימו לירידת העלויות. ניתן ליצור מטבעות של 5 אגורות, 1 אגורה, חצי אגורה וכו'. כסף דיגטלי עושה זאת באופן אוטומטי. הטיעון שצריך עוד כסף ביחד עם הצמיחה בכמות המוצרים הוא נכון אבל אין צורך שזה יהיה כסף גדול. גם מטבעות של 5 אגורות ואגורה אחת יעשו את העבודה.

אולם כלכלנים לא אוהבים ירידת מחירים. כאן ניסיתי להציג חלק מהטענות שלהם נגד. אין ספק שיש משהו בטענות שלהם אבל הם מפספסים שהם שופכים את התינוק ביחד עם מי האמבטיה. הם מאמינים בעולם של יציבות מחירים אבל עולם של יציבות מחידים הוא עולם שבו הציבור לא יהנה מירידת המחירים של הצמיחה, כלומר מפירות הצמיחה. זו הטרגדיה הנוכחית עם התיאוריה הכלכלית השלטת. התיאוריה הכלכלית השלטת מאמינה כי צריך למנוע ירידת מחירים בזמן צמיחה אבל המחיר הוא שהציבור לא נהנה מפירות הצמיחה. יש לכך השפעות פוליטיות שבהם דנו כאן אבל עכשיו אין לי עניין דווקא בהיבט הפוליטי אלא בהיבט החברתי כלכלי. לגישה הכלכלית פוליטית הקיימת יש מחיר והמחיר הוא כבד מאד.

איך המערכת המוניטרית עושה זאת? בזמן שיש צמיחה והמחירים יורדים היא מדפיסה כסף ומלווה אותו והכסף הזה מזיז את מערכת המחירים כלפי מעלה וכך שומר על יציבות המחירים למרות הלחץ הדיפלציוני של צמיחה. בעצם יש כאן שני תהליכים. תהליך הצמיחה דוחף את המחירים כלפי מטה. הדפסת הכסף דוחפת אותו באופן רוחבי כלפי מעלה במקביל וכך מונעת ממנו כל הזמן לרדת למטה. לתזוזה המקבילה הזו יש מחיר של העברת פירות הצמיחה למשקיעים. הציבור לא נהנה מפירות הצמיחה אלא גורם אחר. אולם הגידול בהשקעה יוצר בועה. כדי להמשיך לגלגל אותה נדרש שהצמיחה תמשך ואיתה הדפסת הכסף שמנפחת בועה חדשה נוספת וכן הלאה. כפי שהראינו אני ונ.כ. המשחק נגמר כאשר מקורות היצור הפנוים במשק נגמרים והגידול בכמות הכסף מתורגם לעליית שכר ולאינפלציה שמחייבת את הבנק המרכזי לפוצץ את הבועה.

אם נסכם הגישה המוניטרית העכשווית מונעת מהציבור מלהנות מפירות הצמיחה – מה שמדווח כיוקר מחיה – ומנפחת באופן תמידי בועות כלכליות. העסק נעשה מגעיל כאשר הציבור מנסה להנות מפירות הצמיחה דרך הפיכה למשקיעים מה שמאיים עליו בפשיטת רגל כאשר הבועה תתפוצץ. למעשה זה האיום הנוכחי עם העלאת הריבית של הבנק המרכזי המאיימת עלינו בפיצוץ בועת סאבפריים ישראלית.