אז מה אני מציע (ב)?

בפוסט הקודם תיארתי את המציאות הקיימת כפי שהיא מתנהלת על פי הגישה המוניטרית. בפוסט הנוכחי אני אנסה להציג מה אני חושב שצריך להיות.

מה שצריך להיות הוא ההבנה שדפלציה זו הדרך של הציבור להנות מפירות הצמיחה. מחירים צריכים לרדת. יש לדרך הזו בעיות וקשיים אבל אין דרך אחרת להנות מפירות הצמיחה. אם צריך עוד כסף אפשר לספק אותו ככסף קטן עם מטבעות קטנים יותר ויותר. המטבע של 10 אגורות יחזור להיות בעל משמעות. המטבע של 5 אגורות יופיע ובעזרת השם גם המטבע של אגורה וחצי אגורה. השקל יהפוך למטבע חזק שיאפשר לקנות אתו מוצרים בזול בחוץ לארץ ולהנות מהחיים הטובים. צריך להפסיק עם המדיניות של שמירת על רמת מחירים קבועה שמונעת מהציבור להנות מפירות הצמיחה. המחירים צריכים לרדת של הדירות, של הרכבים, של הפירות ושל כל גורם צריכה אחר במרחב. ואם המחירים לא יורדים סימן שאין צמיחה.

במקביל בנק ישראל צריך לצאת מניהול הריבית. הריבית צריכה להיקבע כאיזון בין ביקוש ההשקעות והיצע החסכונות. בנק ישראל לא צריך להדפיס כסף ולהלוות אותו. מה שכן אולי בנק ישראל צריך להחליף את הבנקים בשירותי עובר ושב. נראה לי שאני ארחיב על כך כשאני אכנס לדיון על הבנקים.

מי כן יכול להדפיס הכסף? הכנסת. הכנסת יכולה להדפיס כסף בחוק התקציב. זהו סוג של מס שלגיטימי שהמדינה תטיל על האזרחים. אבל אסור שהמס הזה יתרחש בגניבה. הוא צריך להיות לאור יום ובגלוי כמו מע"מ, מס הכנסה ושאר המיסים שהמדינה מטילה עלינו, האזרחים. ואם אנו רוצים לדעת האם הציבור נהנה מפירות הצמיחה נבחן האם עדין למרות המס הייתה ירידת מחירים. אפשרות אחרת לבחון זאת נמצאת ביחס הגידול בכמות הכסף לבין יחס הצמיחה. אם המשק צמח יותר מאשר כמות הכסף עדין תהיה ירידת מחירים במשק שיתן לנו את פירות הצמיחה. ומה אם יש מלחמה או דרישות ביטחוניות שדורשות הוצאה ביטחונית חריגה? אז המדינה מטילה מס על חשבון הצמיחה והצריכה. לגיטימי.

ואיך נמנע את הנזק של עודף חיסכון שגורמת הדיפלציה לטענת כלכלנים? על ידי הקטנה יזומה של כמות העבודה. אם נעבוד פחות לא נגיע לעודף חיסכון ולמשבר כלכלי. לא צריך הדפסת כסף בשביל זה.